כותב/ת - לא ידוע

יצאו ילדות ליער ללקט פטריות. לקטו פטריות מלאו סלסלות וחזרו הביתה.

והנה הביטו ילדה אחת חסרה! איננה, עמדו הילדות וקראו אאא! אין עונה. הלכו לכפר וסיפרו כי משה

טעתה בדרך ונשארה ביער. ומשה טעתה וטעתה, הלכה והלכה עד שהגיעה לבקתה קטנה ודפקה בדלת.

אין איש עונה לה.

נגעה בדלת, נפתחה הדלת ומשה נכנסה אל הבקתה והתיישבה על הספסל.

ובבקתה הקטנה גר דוב.

אך באותו הזמן לא היה הדוב בבית, בעוד שב הדוב הביתה ראה את הילדה ושמח. עתה, אמר הדוב, לא

אתן לך ללכת תחיי פה עימי.

בכתה הילדה בכתה ובכתה ופסקה. מה העשה? החלה לגור עם הדוב ביער בבקתה הקטנה. הדוב תמיד

היה עסוק ביער ועל הילדה פקד לסדר את הבית, להכין את ארוחת הצהרים ואף פעם לא לצאת לשום

מקום בלעדיו. אם תברחי, אמצא אותך ואחזיר אותך אליי.

חשבה משה וחשבה איך אברח מן הדוב חשבה.. ומצאה רעיון!

שאלה את הדוב, התסכים להביא לאבא ואמא שלי בכפר מתנה עוגות ממני?

הסכים הדוב. אפתה הילדה הרבה הרבה עוגות, הוציאה סל גדול ואמרה לדוב, הינה אשים את העוגות

בסל ואתה תביא לכפר. אך ראה, אל תאכל אף עוגה.

אני אעלה לגג אסתכל עליך ואשגיח עליך שלא תאכל את העוגות. ובינתיים המתן נא לי רגע קט בחוץ.

כשיצא הדוב את הבית נכנסה משה אל תוך הסל וכיסתה את עצמה בעוגות. חזר הדוב הרים את הסל

העמיס על שכמו ויצא לדרך.

הלך הלךעד שהתעייף ואמר "אשב לי בפינה" התיישב בצד הדרך וחשב לאכול עוגה קטנה. פתאום שמע

את משה "אל תשב שם בפינה לאכול עוגה קטנה"

הפנה הדוב את ראשו הגדול ואמר, אוי כמה חכמה משה, היא יושבת בשחקים ורואה למרחקים.

קם והחל רץ מהר מהר. הגיע לכפר ומצא את ביתם של אבא ואמא של משה.

עמד ודפק על הדלת. טוק טוק טוק פתחו לי הכניסו כי מתנות הבאתי לכם ממשה.

לפתע קפץ על הדוב הכלב של משה ונבח , הדוב נבהל מאוד מאוד עזב את הסל בשער וברח בחזרה אל

היער. שמעו אבא ואמא של משה את הנביחות ויצאו לראות מה קורה בחוץ. הם ראו את הסל ומי בתוכו?

משה שלהם יושבת וצוחקת וצוחקת. נכנסו כולם אל הבית, הכינו תה טעים, אכלו את העוגות, ומשה

ספרה להם את כל מה שקרה לה ביער.