כתב - פאול קור

פעם אחת עמוק עמוק בתוך הים חי לו דג קטן. דג בצבע כסף שקראו לו כספיון. היו לו המון אחים

ואחיות, וכולם שחו תמיד ביחד.

רק כספיון אהב לשחות רחוק רחוק לבד לבד. הוא אהב לטיל בים ולפגוש דגים אחרים.

בוקר אחד כשכספיון שחה רחוק הוא ראה גוש שחור וגדול, התקרב בזהירות והתקרב עוד קצת וראה

באמצע הגוש השחור עין. והעין הביטה בו ודמעה גדולה ירדה מן העין הגדולה. הוא שחה לאט לאט

מסביב להר המוזר ופתאום מתוך הפסים, כספיון שמע קול גדול.

דג קטן, מי אתה?

אני דג קטן- כספיון. ומי אתה?

אני לוויתן.

אבל אתה כל כך גדול!

כספיון התרחק וראה כמה ענק הלוויתן

אבל למה אתה בוכה?

אני שחיתי לאיבוד, ועכשיו אני לא יודע איפה אבא ואמא שלי. הוא בכה בקול גדול.

אל תבכה, קרא כספיון. אני אעזור לך טוב?

כספיון קרא לכל האחים והאחיות שלו וכולם יצאו במהירות לכל הצדדים.

רק כספיון נשאר עם הלוויתן. אל תדאג, הוא אמר לו, תכף נמצא אותם.

ובאמת מהר מאוד חזרו כל דגיגי הכסף הקטנטנים ואיתם אבא ואמא לוויתן. כל כך גדולים!!

שמחים וצוחקים! הם שחו בעיגולים מסביב ללוויתן הקטן ואמרו לכספיון תודה ושוב תודה, תודה רבה!

עד שהגיע סוף היום וכולם אמרו לילה טוב ושלום וחזרו הביתה.

ומאז בכל הימים כספיון הקטן משחק עם הלוויתן והלוויתן משחק עם כספיון, ושניהם חברים טובים

מאוד.